גוש הממלכות הערביות

 ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ מעבירות מסר ברור לעולם, בתי מלוכה כן, רפובליקות לא

התכנסות מדינות לתוך גושים היא תופעה נפוצה בעשורים האחרונים בנוף העולמי. לאירופה יש גוש, למזרח אסיה יש אחד, בצפון אמריקה ישנם תהליכים שבנתיים בשלו רק ברמה הכלכלית, וכעת גם בדרום היבשת נשמעים קולות למיזוגם של מיני גושים קטנים ורבים לגוש אחד גדול ומרכזי. כל אותם  גושים מבוססים תמיד בראש ובראשונה על גאוגרפיה ולאחר מכן  על כלכלה, דת, שפה, או עבר משותף. לעומת זאת גוש מוזר וייחודי כמו זה שעומד להיווצר קרוב מאד אלינו, עוד לא ראינו בעולם. גוש של מדינות ערביות-סוניות המבוסס כולו על דבר אחד ויחיד בתי מלוכה.

סמל הארגון

לפני שבוע מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC) ארגון כלכלי של יצואניות הנפט במפרץ הפרסי שהוקם בשנת 1981 וכולל את ערב הסעודית, קטאר, כווית, איחוד האמירויות, עומאן ובחריין, החליטו לפתוח במשא ומתן מואץ לקבלת ירדן ומרוקו לשורות הארגון. ביחד מתכננות שמונה המדינות החדשות להקים איחוד פוליטי-כלכלי שישאף למיזוג הכלכלות, יגביר את שיתוף הפעולה המדיני, ישאף למטבע משותף ולמדינות יצוא אחידה. המכנה המשותף היחיד בין מועדון השמונה החדש, A8 אם תרצו. מלבד כמובן להיותן מדינות ערביות, זה שאלו המדינות הערביות האחרונות בהן עדיין יש מלכים, אמירים וסולטנים. אלו הן בעצם המונרכיות האחרונות של העולם הערבי.

עשר עובדות שבטח לא ידעתם על נורבגיה

בדרך כלל ששואלים ישראלים מה הם יודעים על נורבגיה הקונוטציה היחידה שעולה להם זה הסכם אוסלו ולפעמים גז ונפט. אז לכבוד יום החוקה הנורבגי (המקבילה הנורבגית ליום העצמאות הלא קיים) 10 דברים שלא ידעתם על הממלכה הנורבגית

במלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי משפחת המלוכה הבריטית העניקה מקלט למשפחת המלוכה הנורבגית. כאות תודה, מאז סוף המלחמה ועד ימינו נורבגיה שולחת מדי חג מולד עץ אשוח ענק וחגיגי לבריטניה.

למרות גודלה הקטן של המדינה (פחות מ-5 מיליון תושבים) ישנן 9 חברות נורבגיות בדרוג השנתי של המגזין פורבס. 

למדינה ישנם קשרים היסטוריים קרובים עם כל המדינות המקיפות אותה. נורבגיה הייתה חלק מאיחוד מדיני עם דנמרק, ותחת כיבוש של שבדיה. בנוסף למשפחת המלוכה הנורבגית יש קשרי משפחה קרובים עם משפחת המלוכה הבריטית. האראלד החמישי המלך הנורבגי, הוא גם אחד מהיורשים של מלכת בריטניה.

בנורבגיה ישנן מגבלות רחבות על רכישת אלכוהול. אפשר לקנות שתייה אלכוהולית אך ורק מחברה אחת ויחידה (Vinmonopolet) שהיא מונופול בבעלות הממשלה.  

מילון מונחים: אבל מה זה בכלל במבי ?

אלי טביב רכש את חלקו של מוני הראל בהפועל תל אביב בעסקת במבי, אבל מה זה בכלל במבי ?

תקשורת הספורט הישראלית גועשת ורועשת מאז שעות אחר הצהריים בעקבות כך שאלי טביב את קנה את חלקו של מוני הראל בהפועל תל אביב באמצעות מנגנון עסקי המכונה על ידי העיתונות בשם במבי (BMBY). אבל אותם כתבים בתקשורת שוכחים שהציבור הישראלי הרחב לא אמור להיות בקי במונחים כלכליים של בתי הספר למנהל עסקים ושוכחים להסביר לנו מה זה בכלל במבי.

במבי רק אחד נשאר לעמוד

עסקת במבי, ראשי תיבות של המילים באנגלית Buy Me Buy You הוא מנגנון עסקי שאמור להסדיר יחסי שותפות בין שתי חברות עסקיות בלי ליצור רווח לאף אחת מהן. נגיד שחברת א' מייצרת מזון וחברה ב' עוסקת במשלוחים, שתי החברות יכולות לייצר מנגנון שבו חברה ב' תבצע את המשלוחים עבור חברה א' וחברה א' תספק מזון לעובדים של חברה ב'. בצורה כזאת כל חברה מרוויחה בצורה יעילה יותר מאשר שתי החברות היו עובדת בנפרד מול צדדים שלישיים. מבולבלים ? איך זה קשור להפועל תל אביב ? האמת לא קשור, כי כתבי הספורט הישראלים לא פרשו נכון את העסקה שהתקיימה בין הראל לטביב ונתנו לה את השם במבי בטעות.

העסקה שבוצעה בין הראל לטביב אינה במבי אלא מנגנון עסקי המכונה Shotgun Clause. מנגנון שמטרתו למצוא פתרון התנתקות עבור שותפים עסקיים או בעלי מניות שאינם מצליחים להסתדר אחד עם השני ורוצים עדיין בהצלחת העסק. כל אחד משני הצדדים מכניס למעטפה את הסכום המרבי אותו הוא מוכן לשלם כדי לקנות את חלקו של הצד השני ובורר מוסכם פותח את המעטפות ומכריז על המנצח, המנצח הוא השותף שהכריז על הסכום הגבוה יותר. המנגנון נחשב יעיל ביותר מכיוון שהוא פותר את בעיית המידע הלא סימטרי בין הצדדים בהנחה ששניהם מעורבים בחברה ויודעים את שוויה הנכון. רק מי שירצה בה יותר יהיה מוכן להציע מחיר גבוה יותר ולכן גם ינצח, במקרה שלנו טביב נתן את הסכום הגבוה יותר ולכן הפועל תל אביב שייכת לו.

אז למה לא מתערבים (עדיין) בסוריה ?

מדוע התערבו מדינות המערב רק לפני מספר שבועות בעימותים בלוב ובחוף השנהב, ועד כה הן נמנעות מלעשות זאת גם בסוריה

בשנים האחרונות חקרתי רבות את נושא ההתערבות הצבאית הבינלאומית, מדוע היא מתרחשת, מתי ואיך, כיצד היא מסתיימת, מי נוהג לבצע אותה ומדוע לעיתים היא מצליחה ולעיתים נכשלת. כאשר בדקתי לעומק עשרות התערבויות זרות בניסיון למצוא את הסיבות לפריצתן, 4 מאפיינים שבו וחזרו בעקביות בכל אחת מהן, כאשר לפחות אחד מאותם מאפיינים חייב להופיע בצורה מובהקת ומאפיין נוסף תומך, כל זאת כדי שהתערבות אכן תתרחש. ארבעת המאפיינים הם: משאבי טבע , הגירה, חלופה שלטונית ברורה ומאסה קריטית של הרוגים.

משאבי טבע והגירה אנושית 

צבא צרפת פועל בחוף השנהב 

משאבי טבע הוא כל משאב או סחורה שמחירו העולמי מושפע או יכול להיות משופע כתוצאה ישירה מהעימות במדינה. כאשר למדינות המתערבות ישנה  צפייה כי התערבות בסכסוך עשויה למתן חזרה את מחירו. משאבים אלו יכולים להיות סחורות של ממש כמו: נפט, גז, יהלומים, זהב ואחרים. או אפילו תשתיות קריטיות ואסטרטגיות כמו מעבר צינורות (כדוגמת באקו-טביליסי-ג'ייהאן), כבישים, תעלות מים (כדוגמת תעלת פנמה) ונתיבי מסחר. כאשר כל אחד מאותם משאבים יכול להתפאר בלפחות התערבות אחת או יותר בו הוא הפך לגורם הגורם להתערבותן של מדינות. 

הגירה, היא המצב בו עקב העימות הפנימי במדינה פליטים רבים מתחילים לעזוב את ביתם ולעבור את הגבול בדרכם אל מדינות שלישיות שכנות או לא שכנות. תופעה שיוצרת באופן אוטומטי נטל כלכלי על המדינות הלא מעורבות, ולעיתים אף גורמת לבעיות חברתיות וזהותיות. אך מעבר לכל דבר אחר הם מכניסים לתוך הסכסוך צד שאינו מעורב בו ונכפה עליו להיות חלק ממנו. כאשר הדוגמא המפורסמת מכולם היא מלחמת האזרחים בבנגלדש שהובילה לגל של 10 מיליון פליטים אל הודו שכנתה, אך גם תופעת הפליטים הפוקדים לאחרונה את מדינת ישראל להם יש קשר ישיר למלחמות האזרחים באפריקה.

מדינה קטנה, הרבה חדשות

כולנו מכירים את הטענה שישראל תופסת הרבה יותר עניין ומיקוד אצל ערוצי החדשות העולמיים מאשר מדינה קטנה צריכה. אפליקציה חדשה מבית היוצר של מגזין האקונומיסט מראה בעזרת גרף עננים את כמות הפעמים שמילה הוזכרה באתר האינטרנט של המגזין. והתוצאות די ברורות ישראל תופסת את המקום הרביעי, קצת אחרי סין, אירופה וברק אובמה. הרבה יותר מגרמניה, ארצות הברית או אפילו בריטניה בה נכתב המגזין.

עשר עובדות על בית המלוכה הבריטי

לקראת החתונה המלכותית 10 עובדות על בית המלוכה הבריטי

1) מלכת בריטניה וכל העומדים אחריה בסדר הירושה חייבים להיות צאצאים ישירים של סופיה מהנובר, אלקטורית (נסיכה בוחרת) מהמאה ה-17, שעל פי ההסדר בין הפרלמנט לבית המלוכה היא היורשת החוקית של הכתר הבריטי. בנוסף כל יורש חייב לעמוד בשני תנאים נוספים: להיות פרוטסטנטי בעת המלכתו ולקבל עליו את הדת האנגליקנית לאחר מכן, ולהיוולד לזוג הורים הנשואים באופן חוקי עוד מלפני שנולד.   

סמל בית המלוכה

2) המלכה אליזבת השנייה המכהנת בתפקדי מאז שנת 1952 (אחת התקופות הארוכות בהיסטוריה), בכלל לא הייתה מועמדת לתפקיד בלידתה ולא תפסה את אור הזרקורים והתעניינות העם הבריטי. לשם השוואה חשיבותה בסדר הירושה דומה לזו של הנסיכה ביאטריס מיורק היום, מה שבטח נשמע לכם מזור כי בוודאי רובכם לא שמעתם עליה. איך בכל זאת היא הפכה למלכה? דודה אדוארד השמיני וויתר על הכתר ומת ללא ילדים, ולה עצמה לא היו אחים זכרים.

3) למרות הדעה הרווחת על כך שבית המלוכה הוא גוף יקר העולה למשלם המיסים הבריטי כסף רב, בפועל הוא דווקא גוף רווחי שמכניס לממלכה יותר כסף מאשר היא משקיעה בו. להסבר רחב יותר ניתן לצפות בסרטון.

ממונטזומה ועד לחופי טריפולי - התערבתם בסכסוך בלוב, ועכשיו מה?

המערב צריך להבין שהתערבות בלוב היא רק השלב הראשון בהבאת שקט למדינה, שינוי הגבולות הוא השלב המחייב הבא

התערבות בינלאומית בסכסוך פנימי של מדינה אחרת הוא תמיד עניין מורכב. מדינות נקרעות בין הצורך והרצון שלהן להתערב מאלף ואחת סיבות שונות ומשונות, לבין השמירה על ריבונותן של מדינות. הרי מי ערב לי שמה שאני עושה עכשיו למדינה אחרת לא יעשו לי בעתיד, ויותר מכך מי נתן לי את הסמכות המוסרית להתערב ומינה אותי לשוטר העולמי. לכן כאשר התערבויות ובעיקר התערבויות צבאיות לבסוף מתבצעות הן באות רק ששאר הכלים האפשריים נכשלו לחלוטין, וההתערבות הצבאית נשארה  הדרך היחידה.

מפת "החלוקה" של לוב

כך בדיוק קרה גם החודש, עם ההתערבות של נאט"ו בלוב. הנשיא אובמה שהצהיר רק לא מזמן שהמלחמה בעיראק הייתה טעות, ותחת המשמרת שלו ארצות הברית תפעל תמיד בדרך ההסכמה ותמנע ממלחמות של אחרים, שלח (יש שיגידו נגרר אחרי צרפת ובריטניה) את צבא ארצות הברית בשיתוף כוחות נאט"ו לפעול אווירת בלוב. גם כאן מדובר באמצעי האחרון שנשאר בארגז הכלים של אובמה, לאחר שעל פי הדיווחים לידי ארצות הברית הגיע מידע, כי כוחות של מועמר קדאפי עומדים לבצע רצח עם בעיר בנגאזי הנמצאת במזרח המדינה וכי לא ניתן לעצור את רצח העם ללא התערבות צבאית מהאוויר.

אבל האם ההתערבות של נאט"ו בלוב, מה שללא הפתעות תביא למורדים את הניצחון על קדאפי אכן תביא שקט ללוב? או שמדובר בתרופה זמנית שלא פותרת את בעיית היסוד של לוב ומדינות שכמותה, והיא בעיית הגבולות. בעיה שקיימת בכל המזרח התיכון ואפריקה, ושום התערבות צבאית מוצלחת ככל שתהייה לא יכולה למנוע לטווח ארוך.

נקודת ההכרעה של טורקיה מתקרבת

מדיניות אפס הבעיות של טורקיה עומדת לפני משבר על רקע המהומות בסוריה

מדיניות חוץ של "אפס בעיות" זו מדיניות החוץ שהציג שר החוץ הטורקי אהמט דבוטואולו (Ahmet Davutoğlu) במאי 2009 עבור יחסי החוץ של טורקיה תחת משמרתו. הכוונה הייתה ברורה, טורקיה תשאף לקיים יחסים טובים עם המספר הרב ביותר של מדינות בעולם ובמיוחד עם שכנותיה במזרח התיכון (להוציא את ישראל כמובן) וכך להפוך לכוח מוביל ולכתובת אליה ניתן לפנות בכדי לגשר ולפייס בכל מקרה של מחלוקת ברחבי המזרח התיכון.

אהמט דבוטואולו

ואכן בשנתיים וחצי האחרונות חיממה טורקיה את יחסיה עם כל מדינות האזור. היחסים בין טורקיה ואיראן עלו על גל של הצלחות, סוריה וטורקיה הגיעו להסכמה היסטורית לגבי מחלוקת הגבולות בין השתיים, טורקיה חתמה על הסכם סחר חופשי עם ירדן סוריה ולבנון (הסכם שבנתיים קיים רק על הנייר), וגם ערב הסעודית שומרת המקומות הקדושים חיממה את יחסיה עם האימפריה לשעבר, ההיא ששמרה על אותם מקומות בדיוק לפני כמאה שנה.

מעבר למזרח התיכון טורקיה גם חיזקה את יחסיה עם שאר מדינות העולם. בכדי להתקרב למדינות אירופה ולאיחוד האירופי עצמו ביצעה טורקיה רפורמות דמוקרטיות שנתפסו בבריסל כצעד חיובי וסמן ברור לעתיד. היא השקיעה מאמץ ומשאבים רבים בהתקרבות אל מדינות דרום אמריקה, ועל הדרך מצאה בברזיל שותפה קרובה לרעיונות החדשניים של מדינות החוץ הטורקית, ציר שזה לכינוי ציר אנקרה - ברזיליה שעלה לכותרות בעיקר בניסיונות למצוא פיתרון לסוגיה האיראנית. בנוסף לזאת טורקיה גם חזרה אל האזור הטורקי ההיסטורי וניסתה להיות גורם מתווך בקווקז וביחסים בין רוסיה למדינות המזרח התיכון, וחשוב מכל חתמה על הסכם פשרה היסטורי עם ארמניה.

הסיפור של רסלמניה

וינס מקמהון הוא ללא ויכוח היזם והמשווק הגדול ביותר בעולם הבידור האמריקאי בשלושת העשורים האחרונים. האיש שקנה מאביו ליגת היאבקות מקצועית קטנה בניו יורק והפך אותה לאחת מחברות הבידור הגדולות בעולם. חברה שמלבד להיותה ליגת ההיאבקות המקצועית הגדולה בעולם, הפכה גם לתאגיד בידור ענק, המפיק סרטים, מוזיקה, אירועי בידור וספורט. אך מעל כל הישגים אלו, ההישג הגדול ביותר של מקמהון ושל התאגיד הענק שמאחוריו, הוא רסלמניה. המופע השנתי העצום, שהמציא מקמהון בשנת 1985, והפך עם השנים לאירוע שרק הסופרבול גדול ממנו.

סרט דוקומנטרי חדש מבית היוצר של ה-WWE, "הסיפור האמיתי של רסלמניה" (WWE: The True Story of WrestleMania), מציג את האירועים שהביאו ליצירת רסלמניה, על הסיכונים שלקח מקמהון בתחילת הדרך, על הצורך להמציא כל מספר שנים את המופע מחדש, ועל עשרות שיאי מכירת כרטיסים ושיאי רייטינג ששברה רסלמניה לארוך השנים.  לכל חובבי עולם הספורט האמריקאי ובמיוחד חובבי עולם האבקות, הסיפור של רסלמניה הוא סרט חובה.

הכי לבד שיש

ארצות הברית והתקשורת האמריקאית מציגים את הפעילות הצבאית בלוב כפעילות שזכתה לתמיכה של הקהילה הבינלאומית, האמת הם משקרים

בסוף השבוע קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1973 הנוגעת למשבר בלוב, ומאפשרת את קיום הסגר והאזור האסור לתעופה שבשמיי לוב. בתקשורת העולמית הוצגה ההחלטה כניצחון אמריקאי-מערבי, הצלחה לכפות את דעתם על מועצת הביטחון ושינוי מעודד ביחסי ארצות הברית העולם תחת הנהגתו של הנשיא אובמה. 10-0 הייתה הכותרת באחד העיתונים החשובים בארצות הברית, באחר נכתב החלטה 1973 עברה ללא מתנגדים. כן נכון גם זו דרך לראות את הדברים, אבל כמובן זו הדרך השגויה.

המציאות רחוקה מאד מהצורה שבה התקשורת האמריקאית והמערבית מספרות לנו. בפועל ארצות הברית לא השיגה תמיכה בינלאומית גורפת להחלטה, היא בקושי השיגה תמיכה מערבית עבורה. ללא העובדה שמועצת הביטחון הייתה בנויה בצורה שהיא בנויה, מצב סטטי שמשמר את העולם של אחרי מלחמת העולם השנייה, אז גם במועצת הביטחון ספק אם  ההחלטה הייתה עוברת.

חוזרים לבדלנות?

בחירותו בפעם השנייה ברציפות של רון פול למועמד המועדף לנשיא לקראת בחירות 2012 מראה שהימין האמריקאי ממשיך לשבור ימינה והצידה, עובדה שצריכה להדיר שינה מעיני מנהיגי ישראל

לפני שנה כתבתי על כך שרון פול נבחר למועמד המועדף של ועידת ה-(CPAC). ועידה המורכבת מהגרעין הקשה של המפלגה הרפובליקנית ומנציגי הדור הצעיר שלה. אז הסבירו פרשנים שמדובר באירוע מקרי, שלא משקף את הדעה האמתית של הימין האמריקאי, וכנראה מדובר בהצבעה מחאה נגד שאר המועמדים ולא הצבעת תמיכה ברון פול. עברה שנה מאז, ונראה שאותם פרשנים טעו. פול מצליח לגייס אחריו יותר ויותר תומכים. הוא הספיק להיבחר שוב לבית הנבחרים, לדאוג שבנו יבחר לסנט וכמובן סיים את השנה כמועמד המועדף של ה-(CPAC) בפעם השנייה ברציפות. התמיכה ההולכת וגוברת צריכה להתחיל להדאיג את מדינת ישראל.

  

אמריקה הבדלנית

כאיש הזרם הליברטריאני פול מייצג דעות שונות לחלוטין מאלו שהכרנו במדיניות החוץ האמריקאית, דעות שמתאימות יותר לארצות הברית של המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים ולמפלגה הרפובליקנית הישנה שלפני הפזילה דרומה. פול מאמין בחזרה לבדלנות, הוא טוען שארצות הברית צריכה לפרוש מהאו"ם ולהוציא אותו משטח ניו יורק, לפרק את נאט"ו ואת המחויבות להגן על מדינות אירופה במקרה של התקפה עליהן. להוציא את כל החיילים האמריקאים המוצבים באירופה, אסיה, והמזרח התיכון, לפרוש מארגון הסחר העולמי, הבנק העולמי וקרן המטבע, להפסיק להשתמש ברעיון השוטר של העולם, ולעבור למדיניות חוץ ניטרלית שאינה מביעה שום דעה לגבי דברים המתרחשים מחוץ לגבולות ארצות הברית. "השוויץ" של צפון אמריקה.

החשוב והרלוונטי ביותר אלינו הן דעותיו של פול בהקשר הישראלי. פול (למרות היותו איש המפלגה הרפובליקנית) הוא מהמתנגדים החריפים ביותר למדיניותה של ארצות הברית כלפי ישראל. הוא מתנגד לתמיכה הכלכלית והצבאית שמעניקה ממשלת ארצות הברית, טוען שארצות הברית אינה צריכה להיות צד במשא ומתן בין הישראלים לפלסטינים, אינה צריכה למכור נשק לשום גורם במזרח התיכון, ושיש לתת לישראל ולמדינות ערב לפתור את הבעיות אחת מול השנייה באופן ישיר וללא מעורבות אמריקאית.

ערב הסעודית, זמן לפעול

המורדים בלוב מבקשים את עזרת ארצות הברית והמערב במאבקם בכוחות של מועמר קדאפי, בתימן ביקש הנשיא עלי עבדאללה את עזרת העולם במאבק מול המורדים, ובבחריין ביקש בית המלוכה את עזרת ארצות הברית בהתמודדות עם המפגינים השיעיים, המופעלים לדברי בית המלוכה על ידי איראן. בכל אותן בקשות עזרה הכתובת תמיד הייתה אחת, ארצות הברית. רגע עצרו, למה ישר ללכת מעבר לים אל ארצות הברית, לא שכחתם כוח אזורי אחר? איפה ערב הסעודית?

ערב הסעודית היא הכוח הצבאי החזק, הגדול והמודרני ביותר במזרח התיכון. רק לאחרונה התבשרנו על כך שהיא עתידה לקנות נשק נוסף מארצות הברית בהיקף של 60 מיליארד דולר, הרכישה הביטחונית הגדולה בהיסטוריה. אך למרות כל זאת נראה שהצבא הסעודי העצום (העשירי בגודלו בעולם) משמש בערב הסעודית לתפאורה בלבד. מדוע צריכה ארצות הברית לסכן את מיטב בניה כדי להגן על המורדים בלוב, כאשר ערב הסעודית אינה מוכנה לסייע לאחיה הערבים בעצמה? מדוע יוצא בית המלוכה הבחרייני מנוקדת הנחה שדווקא ארצות הברית צריכה לשחק את השוטר האזורי, כאשר בית מלוכה גדול וחזק הנמצא מהצד השני של גבולו יכול לסייע באפקטיביות גדולה לא פחות? מדוע צריכה ארצות הברית להיות המושיע הגדול בכל עימות פנים ערבי, כאשר ערב הסעודית המדינה הערבית העשירה והחזקה ביותר  נחה על זרי הדפנה.

תקציב הביטחון יגדל, והתלות של ישראל בארצות הברית תתהדק

ככל שהמצב הביטחוני באזור ימשיך להיות מעורפל, כך יגדל תקציב הביטחון, וכך תגדל התלות הישראלית בארצות הברית

רוב הפרשנים מסכימים כי המהפכות בעולם הערבי, ואי היציבות שנוצרת כתוצאה מהן, תפגע בראש ובראשונה בארצות הברית, במעמדה ובתפקידה במזרח התיכון. הם מסבירים זאת בכך שהמשטרים החדשים שיקומו יראו בארצות הברית את התומכת הגדולה במשטרים הקודמים, וכמדינה שלא ניתן לשתף עימה פעולה באופן מלא כמו בעבר. גם המשטרים שיצליחו להישאר בשלטון ולצלוח את המהפכות לא ישכחו מהר את הנטישה של ארצות הברית ואת הצורה בה התייחסה לאלו שהיו לפחות על הנייר בנות בריתה ויחפשו איך להוריד את רמת התלות העתידית שלהן בארצות הברית , כך מדינות כמו ערב הסעודית, נסיכויות המפרץ ואפילו ירדן ומרוקו יחפשו בעתיד הקרוב מעגל חברים מורחב.

הקונגרס האמריקאי יכריע את מידת התלות הישראלית

הפרשנים גם מסכימים שאי היציבות פוגעת קשות במעמדה הביטחוני של מדינת ישראל, שעל פי רוב הערכות לא התכוננה לתרחישים מרחיקי לכת שכאלו. תרחישים שבין היתר כוללים: הסכם שלום עם מצרים שעתידו לא ידוע, צבא מודרני ועמוס בנשק אמריקאי הנמצא בגבולה הדרומי של ישראל, התחזקות ברורה של כוחות האסלאם הקיצוני בכל האזור, גם אם לא עד כדי שליטה מלאה במדינות. התגברות כוחו של אל-קאעידה בעיקר באזורי גבול חסרי משילות, כמו סיני, צפון סודן, דרום מצרים, לוב ואלי אפילו חלקים מסוריה ולבנון. אי ודאות לגבי הממלכה הירדנית ממזרח, עתיד עיראק ועתיד הגבול עם הבקעה, התחזקות של הציר האיראני, השפעה טורקית באזור ושאלות מורכבות לגבי איך לאבטח את מתקני הגז בים התיכון.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר הכריז שתפיסת הביטחון של מדינת ישראל תאלץ להשתנות ובאופן מהיר, מה שכמובן יביא להגדלה של תקציב הביטחון לרמות שלא הכרנו. אבל תקציב הביטחון לא יכול לגדול רק בהחלטת ממשלה ללא עזרה חיצונית, במיוחד לאור אי הודאות שיש בכלכלה העולמית וחוסר היכולות של מדינת ישראל לגייס הלוואת והון זר בתקופה מיוחדת זו. מה שאומר שסביר להניח שבחודשים הקרובים תפנה מדינת ישראל אל ארצות הברית בבקשה להגדיל את הסיוע הביטחוני שהיא מעניקה לה.

הסיוע הביטחוני הוא לא מתנה, ממשלת ישראל עבדה קשה בשנים האחרונות במטרה להקטין אותו ככל שאפשר. וזאת בגלל שבצד הסיוע ישנן גם עלויות פוליטיות ועליות כלכליות. העלויות הכלכליות הן עקב כך שהסיוע מתונה בזה שאת הרכישות הביטחוניות תעשה מדינת ישראל רק על אדמת ארצות הברית. או במילים אחרות תעדיף תוצרת אמריקאית על תוצרת ישראלית גם אם כלכלית ומקצועית היא עדיפה פחות. כך דוחק הסיוע את יכולת התחרות של התעשייה הישראלית ואת הרווחיות שלה גם מול התעשיות האמריקאיות אבל בעיקר אל מול שאר תעשיות העולם. שההודים או הקולומביאנים רואים שצה"ל בחר תוצרת אמריקאית מסוימת על חשבון ישראלית הם עושים את אותו הדבר.

אך מה שמדאיג את ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד הרבה יותר מאשר העלות הכלכלית, היא התלות והמחיר הפוליטי שיש בצד הסיוע. במיוחד כאשר בבית הלבן יושב הנשיא ברק אובמה. אם הסיוע הביטחוני יגדל גם הדרישות הפוליטיות האמריקאיות ממדינת ישראל יגדלו, והיכולת של ראש ממשלה ישראלי לומר לנשיא ארצות הברית לא רק תלך ותקטן. כאשר הסוגיות העומדות על הפרק בקרוב הן כבר לא רק הקפאת ההתנחלויות או התקדמות במשא ומתן המדיני אלא גם וחשוב מכל בעיני ראש הממשלה הסנקציות על איראן ואף תקיפה.

אי היציבות בעולם הערבי מקטינה את היכולת של ארצות הברית להשפיע על חלק ממדינות ערב, אבל היא מגדילה את התלות הישראלית בארצות הברית לפחת בטווח הקצר. מה שעשוי לגרום לכך שבכדי למשוך בחזרה את אותן מדינות שארצות הברית איבדה, היא משלמת בלחץ כבד יותר על ישראל. וכך עקב חוסר אלטרנטיבה אחרת התלות של ישראל בארצות הברית גוברת כאשר באותו הזמן חוסר ברירה מהכיוון השני משאיר לארצות ברית רק את ישראל כגורם עליו אפשר ללחוץ.

מאמר זה צוטט והתפרסם באתר האינטרנט של ערוץ אלג'זירה, בעיתון הערבי Arabs48, ופורסם במחקר של המרכז הערבי למחקר ומדיניות היושב בדוחא. 

תעלת קולומביה?

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על תעלת ניקרגואה ועל התחרות ההולכת וגדלה שהיא יוצרת בין ארצות הברית לסין במרחב ההשפעה של דרום אמריקה. היום מפרסם מגזין הטיים ביחד עם פרסומים נוספים במספר עיתונים בריטים, שסין לא חושבת אך ורק בכיוון הימי של מרכז אמריקה, ומתחילה לבדוק גם את הכיוון היבשתי של דרום אמריקה, כאשר מדינת היעד הפעם היא קולומביה.

התוכניות של הסינים היא בניית תעלה יבשתית, או במילים לא מכובסות רכבת, שתחצה את קולומביה מצד לצד. פתרון סחר מסורבל יותר מאשר תעלה, מכיוון שהוא מצריך שימוש בשלוש כלי שינוע במקום אחד. ספינת מסע בצד של האוקיינוס האטלנטי, רכבת ביבשה וספינה בצד של האוקיינוס השקט, אבל זמן המסע המצטבר הוא מהיר יותר משייט בתעלה פנמה, והקמת הפרויקט זולה הרבה יותר.

לעומת תעלת ניקרגואה תעלה בקולומביה מסמנת את הכוונות הסיניות בצורה חדה ומשמעותית יותר, לא סתם בחרו הסינים את קולומביה, והבחירה בה היא מסר לארצות הברית. קולומביה היא בעלת הברית החזקה ביותר של ארצות הברית בדרום אמריקה, היא מקבלת את הסיוע הביטחוני הגודל ביותר בעולם אחרי ישראל, וכוחות צבא אמריקאים יושבים באופן סדיר בשטחה, כדי לעזור בלחימה בקרטלים ובכוחות המחתרת הקומוניסטית. התקרבות של סין לקולומביה מסמנת שגם כאן הסטטוס קוו עומד להשתנות. מעניין מה יהיה לנשיא אובמה לומר על זה בנסיעתו הקרובה לדרום אמריקה.

הסופרבול, גלובליזציה, ארצות הברית והעולם המשתנה

איך מאפיין משחק הסופרבול האמריקאי, יותר מכל אירוע אחר את העולם המשתנה

בעוד מספר שעות, בארלינגטון טקסס, במבנה הספורט הגדול והמרשים ביתר שנבנה אי פעם בעולם, תישמע שריקת הפתיחה לאירוע הספורט הגדול ביותר בלוח השנה האמריקאי, אולי גם בעולם כולו. משחק יחיד אליו צופות מאות מיליוני עיניים ברחבי העולם, ובסיומו מוכתרת אלופת ארצות הברית, במופע שמסמל יותר מכל דבר אחר את התרבות האמריקאית, משחק הסופרבול.

אך כמו שהוא מסמל את התרבות האמריקאית, ככה הפוטבול הוא האנלוגיה המושלמת למצבה של ארצות הברית בעולם.

מסרבים להתחבר לעולם

הגלובליזציה, ועלייתם של המעצמות החדשות, ששינתה את חיינו מהקצה אל הקצה בכל תחום לא פסחה גם על עולם הספורט. אליפות העולם בכדורגל (המונדיאל) שתנדוד בשנים הקרבות מאפריקה, לדרום אמריקה ולנסיכויות הנפט של העולם הערבי. הפריימר-ליג האנגלי בו שולטים בעלי הון מכל יבשות העולם. הפורמולה 1 שבה לראשונה נערכו יותר מרוצים בעולם "המתפתח" מאשר בעולם "המפותח" וליגת ה NBA שכבר מזמן הכריזה על עצמה כליגה הבינלאומית, ובה רבע מהשחקנים אינם ילדי ארצות הברית.

אך לא כך בליגת ה-NFL ובפוטבול. כפרה קדושה אמריקאית, ליגת הפוטבול מסרבת לקבל את השינוי העובר על העולם. היא הליגה היחידה בארצות הברית שמסרבת לקלוט קבוצות מחוץ למדינה, (אפילו לא קנדיות) צעד שליגות הכדורסל ההוקי והבייסבול (פרה קדושה אחרת בארצות הברית) עשו כבר לפני מספר עשורים. וגם את ההסכמה לקיים שני משחקי ראווה בשנה, אחד במקסיקו ואחד בבריטניה, השיגה לאחר דיונים אין ספור, יריקות דם וכמעט פיצוץ בין ראשי הליגה למועדוני האוהדים.

שתי קבוצות – שתי ערים נעלמות

אבל יותר מאשר הליגה עצמה מאפיינת את הדיסוננס בין העולם המשתנה והליגה העקשנית. זהות שתי הקבוצות שהגיעו לגמר השנה מספרות את הסיפור עוד יותר. הגרין ביי פאקרס, והפיטסבורג סטילרס. רובכם ודאי לא שמעתם על שתי הערים הללו מעולם, וגם אם כן, ודאי לא תוכלו לומר היכן ביבשת הן נמצאות. ולמה שתכירו אותן? הרי לא מדובר בערי החופים המזמינות של ארצות הברית, אלו הן לא לוס אנג'לס או בוסטון בירות הכדורסל, או ניו יורק מלכת הבייסבול. מדובר על גריין ביי ופיסטבורג, שתי ערים מלב היבשת, מהעולם שלא עוצרים לטייל בו בטיול בארצות הברית, זאת למרות שפיטסבורג היא עיר מאוכלסת יותר מתל אביב.

גם גרין ביי וגם פיטסבורג מאפיינות עולם הולך ונעלם של ערים אמריקאיות. ערים שעליהן נבנתה האימפריה האמריקאית, בהן צמח החלום. ערים שפרחו עם המהפכה התעשייתית, ערים שמהן יצאו הסחורות האמריקאיות (Made in the USA) שהיו כל כך נפוצות באמצע המאה שעברה, וערים שקרסו בשלושת העשורים האחרונים.

פיטסבורג הייתה לאחת מבירות תעשיית הפלדה והמתכת של ארצות הברית, מכאן גם שמה של קבוצת הפוטבול (סטילרס). עיר שהייתה אחד ממוקדי המלחמה עם האינדיאנים בכיבוש היבשת עלתה לגדולה במהלך מלחמת האזרחים, ופרחה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. אך בעשורים האחרונים הגיעה הנפילה. על כל מפעל תעשייתי שיצא מהעיר בדרכו למקסיקו או לאסיה כדי למקסם רווחים, כך עזבו גם אלפי תושבים, פועלים לשעבר את העיר. מצב שהביא לכך שהיום מתגוררים בפיטסבורג רק חצי מכמות התושבים שחיו בה באמצע שנות השבעים. פיטסבורג מנסה להמציא את עצמה מחדש, אך המרחק מכל מוקד אורבני גדול אחר, חוסר במהגרים ומוניטין של עיר מהמיד-ווסט, לא עושה עמה חסד בינתיים.

הסיפור של גרין ביי אפילו יותר מזכיר את החלום האמריקאי ההולך ונעלם. עיר שזכתה פעמיים בתואר העיר הכי אמריקאית (All-America City) כן יש תואר כזה בארצות הברית. בה קבוצת הפוטבול שייכת לאוהדים, בסגנון דומה לבעלות האוהדים על קבוצת ברצלונה הספרדית. ועיר שלמרות גודלה כ 100,000 תושבים תמיד הזכירה יותר את מושג המיין-סטריט מאשר הוול-סטריט.  

גרין ביי היא ממדינת וויסקונסין, למרות שהיום היא בעיקר מוכרת בזכות הסדרה מופע שנות ה-70, ויסקונסין כמו שאר המדינות מסביבה היו הגרעין בו צמח הסוציאליזם האמריקאי, (כן יש דבר כזה) ובו התפתח רעיון איגודי העובדים, לכן אין זה פלא שדווקא בגרין ביי הבעלות על הקבוצה היא של האוהדים. לא רחוק ממילווקי והמפעלים שמייצרים את אופנוע הרלי-דייווידסון בו עבדו רבים מתושבי העיר, גרין ביי הייתה לעיר שסימלה איך אפשר להיות פועל ממעמד נמוך ועדין לחיות בכבוד.

אבל החלום האמריקאי של גרין ביי נגמר מזמן. מעיר קסומה היא הפכה לעיר שנאבקת על חייה. אם תחפשו בספרי ההיסטוריה, רב הסיכויים שתמצאו מידע רב על העיר במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אך ככל שתצפינו המידע יתמעט, והוא יתמעט כי הסיפורים יגמרו, ובעשורים האחרונים מלבד פוטבול ועוד כמה השגים בספורט לא סביר שתמצאו דברים אחרים. כי גרין ביי כמו האזור בו הוא שוכן  היו לאחד האזורים שסבלו הכי הרבה מנפילת התעשייה האמריקאית, כמו דטרויט וכמו מילווקי, גרין ביי הפכה מתעשיית פאר, לעיר רפאים.


ההצגה בארלינגטון

אך למרות סיפורי האימה, אין בהם דבר שעשוי להאפיר על קדושתו של יום זה בתרבות האמריקאית. דווקא בגלל תנאי הפתיחה הגרועים, בגלל ירידת הכוח, הקבוצות המשתתפות והמשבר הכלכלי, דווקא כל אלו מבטיחים לנו סופרבול בלתי נשכח. אם יש דבר אחד שהאמריקאים יודעים לעשות יותר טוב מכל עם אחר בעולם, זה לתת הצגה, והסופרבול הוא ההצגה הגדולה בעולם. חיל האוויר האמריקאי יבצע מספר מטסי הצדעה לפני המשחק, חיל משמר יצעד על הדשא, זמרת בלונדינית תשיר את ההימנון הלאומי שמאחוריה דגל זרוע הכוכבים, כאשר בקהל עשרות אלפים יעמדו עם היד על הלב. להקת מעודדות תלווה את המשחק מתחילתו ועד סופו, וזמרי קאנטרי יבדרו את הקהל באצטדיון ובבית במהלך ההפסקות. אחרי הכול אסור לשכוח שהשנה הסופרבול הוא בטקסס, וכמו ההימנון המקומי, בטקסס הכול גדול יותר.

ואם כבר סופרבול, אז איך אפשר בלי הפרסומות, כל פרסומות הסופרבול ה -45: Youtube Adblitz

עשרה ימים ההפגנות מתנהלות במצרים, ועשר מכות נפלו על מצרים – מפרעה ועד מובארק

וַיֹּאמרו בני מצרים, כָּבֵד לֵב מובארק, מאֵן לשחרר את הָעָם. נלך אֶל-מובארק בַּבֹּקֶר, וְנִצַּבנו לִקְרָאתוֹ, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר בכיכר אל-תחריר; וְאָמַרְנו אֵלָיו, ראה מה היה בתוניסיה שַׁחרר גם אֶת-עַמִּי, וַיֶּחֱזַק לֵב-מובארק וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּרו. וַיִּפֶן מובארק, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ לָזֹאת.

ויצאו שוב אל הכיכר, וישוב אל-ברדעי מג'נבה אליהם לארץ מצרים, ויבואו שוב אל מובארק וְאָמַרו אֵלָיו, שחרר את עמי, וַיֶּחֱזַק לֵב-מובארק וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵיהֶם.

וידברו אל מובארק, כִּי אִם-אֵינְךָ, מְשַׁחרר אֶת-עַמִּי-הִנְנִו מַשלחים בְּך וּבַעֲבָדֶיך וּבְעמּך וּבְבָתֶּיך את יום הזעם, יום השישי, וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם, וְגַם הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הֵם עָלֶיהָ.

וַיִּקְרָא מובארק, את ערוצי הטלוויזיה אליו אל ארמונו; וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אפטר את הממשלה, רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת; וישמעו המפגינים בכיכר, ויבוא הערב, וישובו לבתיהם ולֹא נִשְׁאַרו בכיכר. וַיַּכְבֵּד מובארק אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שיחרר, אֶת-הָעָם.

ויבואו אל מובארק וידברו אליו שחרר אֶת-עַמִּי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לשחרר, וְעוֹדְךָ, מַחֲזִיק בּנו. נמשיך להפגין ברחובות, ונצא לעוד ערים ונשתלט על אלכסנדריה, ועל סואץ ועל לוקסור, ונכבוש ונפגע בחצי האי סיני. וימנה מובארק סגן, את עומר סולימאן, ויקרא אליו את מפקדי הצבא לארמונו, ויבטח רפורמות, אך את העם לא שחרר.

וידבר אליו אובמה לאמור, שחרר את העם הזה, ובצע את הרפורמות שהבטחת, ויוציא מובארק את המשטרה מהרחובות ויכנס במקומם את הצבא, אך את העם לא שחרר.

ויבואו הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַיצֵּבו לִפְנֵי מובארק; וְאָמַרְו אֵלָיו, שַׁחרר אֶת-עַמנו. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִו שׁולחיםַ אל הכיכר את הפגנת המיליון, כִּי תדע כי אֵין כָּמֹנִו בְּכָל-הָאָרֶץ, והַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִנו, בְּכָל-הָאָרֶץ. ויצא מובארק אל העם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם, לא אתמודד בבחירות הבאות, וַיַּרְא מובארק, כִּי-נרגע ההמון וחָדַל מלהפגין וַיֶּחֱזַק ליבו, וְלֹא שִׁחרר את עמו.

וידבר אובמה אל מובארק לאמור, ראיתי את סבל עמך, עלייך לעזוב, כי אם לא, אפסיק את הסיוע שאני נותן לך, למשטרך לצבאך ולבניך. ולא ישמע מובארק, וַיַּכְבֵּד מאד אֶת-לִבּוֹ וישלח את תומכיו הבריונים אל הכיכר, לפגוע, לבזוז ולהרוג בכל מתנגדיו. וגם בפעם הזו לא שחרר את העם.

ויבואו אל הכיכר ויקראו אל מובארק וידברו אליו שחרר אֶת-עַמִּי. ויראה מובארק כי ההמון חוזר על הכיכר, וכי לא עזרו ההבטחות, המינויים, הצבא, הכנופיות והמכות בהמונים. ויקרא לערוץ ABC אליו, אל ארמונו, ויאמר אליו, רוצה לעזוב אָנֹכִי, אבל אם אתפטר כאוס יהיה ברחובות, ויכבד לב מובארק ואת העם שוב לא שחרר.

וַיֹּאמֶר ההמון אֶל-מובארק, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַליך וְעַל-מִצְרַיִם לקראת יום השישי הזה, ואַחֲרֵי-כֵן, תְשַׁחרר אותנו מִזֶּה ?

אני רק שאלה: ההבדל בין בריטניה, בריטניה הגדולה, הממלכה הבריטית ואנגליה

הפעם במסגרת המדור אתם שואלים, שאלה המגיעה אל הבלוג מספר רב של פעמים: כנראה שגם אתם מרגישים לפעמים מבולבלים לגבי המונח בריטניה. לא מבינים מה ההבדל בין בריטניה הגדולה לבריטניה או לממלכה הבריטית, ומה קשורים בכלל האירים. לא מבינים את ההבדל בין המנדט הבריטי לחיילים האנגלים שהיו בארץ. הסרט הבא יעשה לכם קצת סדר. (באדיבות הבלוג Cgpgrey).

דרום סודן, מדינה חדשה, עקרון ישן

מדוע דרום סודן תזכה לעצמאות בעוד אזורים אחרים עוד מחכים לתורם, ומדוע הכרזת העצמאות היא רק החוליה הראשונה בשרשרת

אם הכל ילך על פי התחזיות ביום ראשון בערב מדינה חדשה תצטרף אל משפחת המדינות והעמים בהכרת הקהילה הבינלאומית, והיא דרום סודן. אם לשים בצד את כל הברכות והמחמאות לכבודה של המדינה החדשה, וכמובן השמחה על כך שאוכלוסייה שסבלה ממלחמות במשך עשורים רבים תזכה סוף סוף לקבל ריבונות, עצמאות ואת החופש לקבוע את עתידה. נשאלת השאלה מדוע דרום סודן ומדוע עכשיו ?

דגלה של דרום סודן

בעולם ישנם עשרות מחוזות ואזורים הדורשים היפרדות מהריבון השולט בהם. כמו בדרום סודן ברוב אותם מקרים האזור מתדרדר לסכסוך אלים ואף למלחמה . אבחזיה, דרום אוסטיה, סומלילנד, נגורנו קרבאך, כורדיסטאן, בלוצ'יסטן וטרנסניסטריה הם רק מספר קטן של דוגמאות למחזות שהכריזו על עצמאות כזו או אחרת בשנים האחרונות, רובן לאחר, או תוך כדי שפיכות דמים וסבל רב, ובכל זאת הקהיליה הבינלאומית, עם דגש על מדינות העולם המערבי לא מוכנות להכיר בהם.

אם כך במה שונה דרום סודן מסומלילנד המחוז האפריקאי בתוך סומליה השוכן לא רחוק מגבולה המערבי של סודן? מכורסידטאן העיראקית או מדארפור? רק בדבר אחד, בסודן מדובר במלחמת אזרחים על בסיס דת.

עשרת המאמרים הנקראים ביותר בשנת 2010

כדי לסכם את השנה שעברה עשרת המאמרים הנקראים ביותר בשנת 2010

מקום ראשון: לא על הגז לבדו   (6 ביולי 2010)

מקום שני: הקשר ההודי-ישראלי  (7 בדצמבר 2009) למאמר באנגלית

מקום שלישי: רמת שלמה   (11 במרץ 2010)

מקום רביעי: הסתכלי מזרחה לא מערבה   (24 ביולי 2008)

מקום חמישי: בין שתי מפלגות   (19 במאי 2010) 

מקום שישי: לאן נעלמה ארצות הברית   (1 במרץ 2010) למאמר באנגלית

מקום שביעי: שר החוץ אביגדור ליברמן, והסיפור על מזכיר המדינה טימותי פיקרינג    (4 באוקטובר 2010)

מקום שמיני: שתי תעלות לשני גושים   (28 בדצמבר 2010)

מקום תשיעי: האומות של צפון אמריקה, פייסבוק ומה שביניהם   (6 באפריל 2010)

מקום עשירי: רוזה פארקס 55 שנים אחרי   (4 בפברואר 2010)